האהבה למוזיקה גורמת לאנשים לשיר, למרות שחלקם יודעים שאין הם זמרים, ומעולם לא יעמדו מול קהל וישירו. לשם כך קיימת מכונת הקריוקי. מכונה המאפשרת לנו לשיר מול קהל באירוע חברתי או משפחתי, ובכך ליהנות, להגשים חלום, לעיתים להביך את עצמנו, וכל זה ברוח טובה ונעימה.
השירה בקריוקי אינה שונה משירה עצמית במקלחת או בכל מקום אחר. ההבדל היחידי והמשמעותי הוא, ששירה זו מתבצעת מול אנשים, לעיתים חברים, לעיתים משפחה, לעיתים שותפים לעבודה, ולעיתים קהל זר שאין אנו מכירים. כמובן שההבדל הקטן הזה משנה את כל המשמעות של השירה ושל האירוע.
הפחד הגדול שלנו הוא מזיוף. רוב הזייפנים יודעים שהם מזייפים. הרי אם לא היינו מזייפים, היינו זמרים מקצועיים. אך כאשר אנו מזייפים לעצמנו זה לא נורא. כאשר זה קורה בעת נסיעה או אירוע משפחתי איש לא שם לב. אך כאשר זה קורה מול קהל, מוכר או זר,פתאום זה מפחיד אותנו. למה?
שירה בקריוקי היא סוג של הגשמת חלום עבור מי שלא הצליח להיות זמר. פתאום יש קהל, יש מי שמוחא כפיים, ובכל מקרה יש לקחת את זה כבידור והנאה. אז גם אם נזייף- איש לא יזכור זאת. לפחות ניסינו. כפי שציינתי, לא הרבה הם זמרים מקצועיים. לנו לפחות יהיו כמה דקות של תהילה, כפי שאומרים, גם אם זייפנו בהן.
אחד הגורמים אשר בגללם אנשים נוטים לא לשיר הוא הבושה. הפחד לעמוד מול קהל. קריוקי במובן הזה הוא מכשיר טוב להתמודד עם כך. העובדה שמדובר במכשיר שמטרתו לגרום לנו ליהנות בעזרת שירה באופן לא רשמי מאפשרת לנו להתמודד עם פחד הבמה. זה לא שאנחנו נפסיד אם נעמוד על הבמה, זה לא שנפסיד אם נחליט לרדת ממנה בטרם התחלנו לשיר. אם עברנו את השיר ושרנו אותו באופן מלא- כנראה שהתגברנו על הפחד.